בספרה מציגה ד״ר גיטלמן נקודות מבט חדשות על תפיסת הזמן, על זמן העתיד ועל הנס לפי «כוכב הגאולה». הספר מציג את פרנץ רוזנצוויג כאבי הפוסט־סטרוקטורליזם — הוגה שהקדים את מישל פוקו, את רולאן בארת ואת ז׳אק דרידה — ומבקש להתיר, ולו במעט, את אי־הבהירות האופפת את היצירה.